<h1>העיטור אות כ' כתובה</h1>
<h2>דף קכה:</h2>
גרסינן בפרק יש בכור לנחלה (בכורות נ"א:) בכור אינו נוטל פי שנים בשבח ולא בראוי כבמוחזק ולא האשה בכתובתה ולא הבנות במזונותיהן וביש נוחלין (ב"ב קכ"ה:) הלכתא אין הבעל נוטל בראוי כבמוחזק וכתב רבינו אפרים בהכותב לבנו לאחר מותו מהיום ולאחר מיתה אף על גב דגופא לבן ופירא לאב כיון דבן לא מצי לסלוקי לאב כל כמה דאיתיה בחיים לגבי כתובה ובכור הוו להו אותן נכסים ראויין לבן ואם מת הבן בחיי האב ואחר כן מת האב אין אשתו נוטלת מהן כתובה ולא בנו הבכור אף על פי שאם מכרן הבן בחיי האב ומת בחיי האב ואחר כך מת האב קנה לוקח לוקח שאני דמה מכר לו ראשון לשני כל זכות שתבא לידו. ואשכחן לריש מתיבתא דקאמר דאשה גביא לכתובתה אי כתב לה להנהו נכסי בכתובתה. גרסינן בפרק הכותב (פ"ד.) מי שמת והיה עליו כתובת אשה ובעל חוב ויורשין והיה לו מלוה ופקדון ביד אחרים רבי טרפון אומר ינתנו לכושל שבהן. ירושלמי (פ"ט ה"א) כושל שבראיה כיצד מלוה בשטר ומלוה בעדים ינתנו למלוה בעדים. ורב אלפס פירש כושל בעל חוב דלא גבי אלא בראיה. והא מתניתין לא משכחת לה אלא ביתומים גדולים ובשחייב מודה דהא קימא לן (ערכין כ"ב.) אין נזקקין לנכסי יתומין אלא לשטר שיש בו ריבית או לכתובה. וכגון דנקיט בעל חוב זוזי בידיה ואמר למאן נתביה דבעל כרחיה לא מפקינן דלא משכחינן (כתובות פ"ב.) תנא דמחמיר תרי חומרי בכתובה אלא או רבי מאיר או רבי נתן דאי לא תימא הכי קשיא הלכתא אהלכתא דהא קימא לן כרבי נתן ולבעל חוב משתעבדי ואנן פסקינן הלכה כרבי עקיבא דאמר ינתנו ליורשין ועוד דתרי חומרי נינהו והלכתא דרבי נתן לא שייכא הכא כדפרשי רבינו חננאל ורבינו אלפס. רבי עקיבא אומר ינתנו ליורשין שכולן צריכין שבועה ואין היורשין צריכין שבועה וקימא לן כרבי עקיבא דתפיסה נמי לא מהניא לאחר מיתה עד דתפיס מחיים. מיהו הני מילי בעיקר דינא אבל האידנא דמטלטלי משתעבדי לבעל חוב וכתובה היכא דליכא מקרקעי גבי מנייהו דיתמי בין תפש בין לא תפש. (כתובות פ"ו.) והיכא דלית ליה אלא לחד מנייהו לבעל חוב יהבינן לאשה לא יהבינן דיותר משהאיש רוצה לישא האשה רוצה להנשא. אבל היכא דדינא דאשה בהדי יתומים לה יהבינן משום חינא ושמע מינה טעמא דדינא משום שבועה הא לאו הכי כתובה גובה ממלוה דמוחזקת היא לענין כתובה משום דרבי נתן דתניא רבי נתן אומר מנין לנושה בחבירו מנה וכו'. ואף על גב דלגבי בכור אין הבכור נוטל פי שנים במלוה שאני בכור משום דכתיב אשר ימצא לו ומתנה נמי קרייה רחמנא מה מתנה עד דאתא לידיה אף חלק בכורה עד דאתי לידיה כדגרסינן בפרק יש נוחלין (קכ"ה:) הלכתא אין הבכור נוטל בראוי כבמוחזק ואין הבכור נוטל פי שנים במלוה וכן כתב רבינו אבן מגש ופליג על רבינו חננאל ורב אלפס דאמרי ראוי הוא לכל מילי והאידנא דתקינו רבוותא כתובה ממטלטלי וליכא משום ראוי לא שנא גבו יתמי קרקע ולא שנא גבו יתמי מעות גביא דכיון דמטלטלי כמקרקעי הוו להו מטלטלי שגבו משועבדין לכתובה כאילו גבאן אביהן בחייו. וכן נהגו לגבות כתובה ממלות בעליהן.
<h2>דף קלט.</h2>
גרסינן בפרק יש נוחלין הניח בנים גדולים וקטנים אין הקטנים מתפרנסין על הגדולים ולא הגדולים על הקטנים. אמר רבא האי גדל אחי דלביש ומכסי מביתא מאי דעבד עבד והא דתנן אין הגדולים מתפרנסין על הקטנים אוקימנא בשדרא. נשאו גדולים ישאו קטנים ואוקימנא נשאו גדולים לאחר מיתת אביהן ישאו קטנים לאחר מיתת אביהן אבל נשאו גדולים בחיי אביהן ואמרו קטנים לאחר מיתת אביהן הרי אנו נושאין כדרך שנשאתם אתם אין שומעין להן אלא מה שנתן אביהן נתן. ועל דבר זה נשאלתי מן הרב החסיד שחלק עליו הנשיא הגדול רבי משה בריבי טודרוס זצ"ל. והבאתי ראיה מן התוספתא שאין דין פרנסת הבת במקום שאין בן וכן כתוב נשאו גדולות תשאנה קטנות ואם אמרו קטנות וכו' כבנים. ובנים עם הבנים ובנות עם הבנות דינן שוה. לותה ואכלה ועמדה ונשאת לא אפשט ולא גבי מניה דבעל דאיהו דאפסיד אנפשיה. ומסתברא דאיפשוט דשויוה רבנן כיורש משום פסידא דידיה.
גרסינן בפרק יש נוחלין שלח רבין באגרתיה מי שמת והניח אלמנה ובת אלמנה נזונת מנכסים נשאת הבת אלמנה נזונת מנכסיו דשוייה רבנן כיורש משום פסידא דאלמנה. והא דאמר רבי יוסי ברבי חנינא האשה שמכרה בנכסי מלוג בחיי בעלה ומתה הבעל מוציא מיד הלקוחות שויוה רבנן כלוקח ולא חיישינן לפסידא דלקוחות והיכא דלותה ואכלה שויוה רבנן כלוקח ולא חיישינן לפסידא דלוה ואיהו דאפסיד אנפשיה דלא אבעי ליה לאוזופי בלא שטר דבעל שויוה רבנן כיורש וכלוקח והכא דטבא ליה עבדו ליה והכא דטבא ליה עבדו ליה. ומסתברא דאיפשיט. איתשיל ממר רב עמרם הבעל מוציא מיד הלקוחות בדמים או לא ואמר בלא דמים וכן אמר רב נחשון ורב נטרונאי. ומר רב מתתיה ומר רב הילאי אמרי בדמים כדרבא (ב"מ ט"ו:) דאמר הכיר בה שאינה שלו ולקחה מעות יש לו שבח אין לו. וכן אמר רב צמח בר שלמה דיינא דבבא חוזר וגובה הדמים מבעלה של אשה בשעה שמוציאין מידו מפני שהוא יורשה והיא מכרה דבר שאינו שלה ולוקח בדמים ממנו ולא עוד אלא שאם השביח לוקח בנכסים גובה את השבח דאמר רבא המוכר שדה ונמצאת שאינה שלו הלכתא יש לו מעות ויש לו שבח והא דאמרינן הבעל מוציא מיד הלקוחות לא להפסיד דמים אלא למיקנא דלא קני להו לוקח לנכסים אלא הבעל מוציא מיד הלקוחות ולעולם בדמים והא דאמרינן איהו דאפסיד אנפשיה דלא איבעי ליה למזבן מאיתתא דיתבא תותי בעלה בהכין לא פסיד שאף הלוקח שדה ממי שאינה שלו ויודע שאינו שלו ולקחה לא קנסינן ליה ללוקח. ורב נטרונאי גאון ורבוותא דאמרי בלא דמים מדאמרינן התם איהו דאפסיד אנפשיה דכיון דאיכא בעל לא אבעי ליה למזבן מינה וכיון דשויוה רבנן כלוקח לא יהיב דמים דאי כיורש הוו הדרין לקוחות על האשה וכיון דמתה האשה הדרי על יורש דילה דהוא בעל אבל השתא דשויוהו רבנן כלוקח אף על גב דיורש אשתו הוא לא יכיל למהדר. ורבינו חננאל נמי פסק בלא דמים אלא דאתנהו לדמי ביד האשה בעידנא דמתה שקיל להו לוקח ולא (בעו) [מצי] למימר שמא אחריני נינהו ומציאה אשכחא אלא שקלינהו. ורבינו אפרים נמי פסק בלא דמים ואפילו הודה הבעל שהדמים בידו אינו חייב להחזיר ללוקח כלום אבל אם הודה הבעל או שיש עדים שברשותו מכרה אינו מוציא מיד הלקוחות דכשלוחו דמיא ואי בעי לוקח מחרים עליה דבעל דלא עבד הערמה ומאן דמכרה לדעתו ולהנאתו אי לא מודה אית ליה מן דינא להחרים סתם בכך. והלכך אין לאשה למכור בנכסי מלוג שלה בחיי בעלה אלא בטובת הנאה.
<h2>דף קלט:</h2>
גרסינן בפרק מי שמת מי שמת והניח בנים ובנות בזמן שהנכסים מרובין הבנים ירשו והבנות נזונות בזמן שהנכסים מועטין הבנות נזונות והבנים ישאלו על הפתחים אדמון אומר וכו'. לרב נטרונאי ובר הילאי ראשי מתיבתא מנהג שתי ישיבות כרבנן ולא כאדמון וליתה להא דאמר רבי יצחק אמר רבי אלעזר משמיה דחזקיה כל מקום שאמר רבן גמליאל רואה אני את דברי אדמון הלכה כמותו דסוגיא דשמעתה כתנא קמא דאמרינן עשו אלמנה אצל הבת כבת אצל האחין וכו' ואמור רבנן מעשה רב. וכמה הן מרובין כל שיזונו אלו ואלו עד שיבגרו ואינך מועטין ומוציאין מהן מזון לבנות עד שיבגרו והשאר לבנים. וכתבי רבוותא הני מילי במקרקעי אבל מטלטלי דתקנתא דבתראי היא אף על גב דמועטין נינהו אלו ואלו נזונין והכי שדר גאון.
<h2>דף קמ.</h2>
פשיטא מרובין ונתמעטו כבר זכו בהן יורשין מועטין ונתרבו מאי תא שמע דאמר רב אסי אמר רבי יוחנן יתומין שקדמו ומכרו בנכסים מועטין מה שמכרו מכרו. תשובה לרבינו חננאל האי קדימה דקתני קודם שומת בית דין הוא שיחתך הדין שהבנות נוטלות אותן. אבל לאחר שומת בית דין וראו שהן מועטין ופסקו אותן לבנות אם מכרו היתומים לא עשו ולא כלום לפי חשבון עשור נכסי דהוה ליה כמוכר דבר שאינו שלו ואם קדמו ומכרו בנכסים מועטים הרי הוא כמי שמכרו בנכסים מרובים דקימא לן (כתובות ס"ט.) בין מכרו בין משכנו מוציאין לפרנסה ואין מוציאין למזונות. תשובה לרבינו האי לאו דמפסדי בנות לגמרי אלא בזוזי הוא דמשלמי להו יורשין דברשותא דידהו קיימי לסלוקינהו בזוזי. ירושלמי בכתובות (פי"ג ה"ג) נתמעטו הנכסים אמר ליה מכיון שהתחילו היתומים להיות אוכלין בהיתר הולכין ואוכלין עד פרוטה אחרונה לא היה שם מזונות שנים עשר חדש מהו שיאמרו הבנים לבנות טלו את שלכם וצאו. אמר רבי אבא מרי מתניתא אמרה שאין אומרים להם דתנינן תמן ואם אמרו יתומין הרי אנו מעלין על נכסי אבינו יותר דינר כדי שיטלו כתובת אמן אין שומעין להן אלא שמין את הנכסים. ולשון אחר בבבא בתרא (פ"ט ה"א) היה שם לאלו ולאלו מזון שנים עשר חדש ואלמנה לזון מהו שיאמרו בנים לבנות כלום אין לכון אלא מזון שנים עשר חדש אמר רבי אבא מרי נשמעינה מן הדה אם אמרו היתומים וכו' וכה אין שומעין להן. וכיון דתקנתא דבתראי הוא ממטלטלי אי איתנהו לדמי בידא דיתמי יהבינן לבנות מזונות ונזונין אלו ואלו ואי לא לא טרפי כלל ממשעבדי דהא קימא לן מוציאין לפרנסה ואין מוציאין למזונות. ויתיב רבי אבהו וקא מבעיא ליה אלמנה מהו שתמעט בנכסי בת אשתו מהו שימעט בנכסים בעל חוב מהו שימעט אלמנה ובת איזו מהן קודמת. ופשיטנא חדא דאמר רבי אבא אמר רבי אמי עשו אלמנה אצל הבת כבת אצל האחין בנכסים מועטין. ואלמנה נזונית והבת תשאל על הפתחים. וכתבי רבוותא ואינך לא איפשיטו ולא ממעטו בנכסים דנכסים בחזקת יתמי קיימי. ירושלמי (שם) הדה אמרה חוץ מכתובה חוץ מקבורה חוץ ממלוה בעדים חוץ ממלוה בשטר חוץ מפרנסת בנות מאן דאמר גובין את הפרנסה מן המשועבדין פרנסת בנות קודמת מאן דאמר אין גובין אינה גובה.
